<h1>סמ"ג לאוין סימן ר"ח</h1>
<h2>דף קיב:</h2>
בפרק קמא דקידושין (י"ב ב') אמרינן שכל המצער שליח בית דין יש לבית דין להכותו מכת מרדות. וגרסינן בהגוזל בתרא (ב"ק קי"ב ב') אמר רבא שליח בית דין מהימן כבי תרי לומר שלא רצה לבא לעניין שמנדין אותו אבל אין כותבין שטר שמתא (רש"י), הנקרא בתלמוד פתיחא, אלא על פי שנים, מפני שעליו ליתן שכר הסופר בטרם יקרעו השטר (תד"ה דקבעי) כשיתפייסו עמו ויש כאן הוצאת ממון.
בפרק קמא דסנהדרין (ח' א') אמר רבא הני בי תלתא דיתבי בדינא ואזל שליחא דבי דינא ואזמין מפומא דחד לא אמר כלום והני מילי בלא יומא דדינא אבל ביומא דדינא לית לן בה. ואמר רבא בפרק הגוזל בתרא (ב"ק קי"ב ב') קבעינן זימנא אפילו על פי אשה או על פי השכנים לאדם שאינו בשעת הזמנה בעיר ויש לו לבא בו ביום שלא ישכחו מלהזמינו, וגם כשאין דרכו לפני פתח בית דין שאם היה דרכו לפני פתח בית דין לא יחושו להזמינו כי יאמרו בית דין יראוהו כשיעבור שם. ואומר שם (קי"ג א') דכתבינן פתיחא עילוה על דלא אתא לדינא כי אתא לדינא קרעינן לפתיחיה וכמו כן כתבינן על דלא ציית כיון דאמר צייתנא קרעינן. אמר רב חסדא (שם) קבעינן זמן שני וחמישי ושני למחר כתבינן פתיחא אבל איתתא דשכיחא במתא אי קבעו לה זמן בצפרא ולא (אתת) [אתיא] כתבינן עלה פתיחא לאורתא, אמר רב חסדא (שם) לא מקבעינן זימנא לא ביומי ניסן ולא ביומי תשרי ולא בערבי שבתות וימים טובים אבל מניסן לבתר ניסן קבעינן וכן מתשרי לבתר תשרי קבעינן זימנא אבל ממעלי שבתא לבתר שבתא לא מקבעינן משום דטריד.
